הדבר האחד שישפר לכם את חיפוש העבודה: תקלו על המגייסת

אמ;לק יש דבר אחד פשוט שניתן לעשות על מנת לשפר דרמטית את סיכויי מציאת העבודה: להקל על החיים של המגייסת. פרטים להלן. גזור ושמור.

יושב מול המחשב ובוהה… הטוקנים אזלו אללי… מה עושים עכשיו?? להוציא עוד כסף אין לי לב וקלוד מוסר שיש לי שעות ביציאה עד 17:00 לגרד בפדחת עד שיחזור הזרם הטוב לזרום…

“אז מה עושים כשנגמרים הטוקנים”, חשבתי, ועניתי: “כותבים מאמר על טוקנים שנגמרים!…” אז הנה, מקלדת, מסך, אין קלוד, אין צ’ט. בואו נראה אם אני עדיין זוכר את כל האלף בית…

למה זה קרה בכלל?

בסך הכל נתתי לו כמה משימות פשוטות להריץ בלילה. תקרא מסמכים, תסיק מסקנות, תוציא דיווח, כתוב קצת קוד, שחרר גרסה. לא משהו שלא קורה כדבר שבשגרה…

וכשנכנסתי לעובי הקורה והתחלתי לחקור את פשר הבזבזת, משהו התחיל להתבהר: “עשיתי לו הלילה פאקינ’ חיים קשים”

1. המסמכים שנתתי היו בעברית + וסרוקים + ומטושטשים (למרות שהיה לי אותם כטקסט רץ באנגלית. רק קצת התעצלתי למצוא את הקובץ)
2. הגדרת המטרה היתה רחבה. והוא שבר את הראש בניסיון להבין מה אני רוצה מהחיים שלו (למרות שידעתי בדיוק מה אני רוצה)
3. המחקר, שלחתי אותו ללכת ולבדוק עם צבא של אייג’נטים, למרות שהמידע היה לי כבר זמין מלפני חודש….

בקיצור, העליתי לו את העומס הקוגניטיבי למקסימום ובלי סיבה, ולדבר הזה גבירותי ורבותי יש מחיר (שאתם אגב, עכשיו משלמים, בלקרוא את הגיגי המקלדת שלי…)

ואז שאלתי את עצמי: האם זה מחיר שאנחנו משלמים גם בחיים האמיתיים?

זוכרים, החיים האלו שהיו לנו פעם כשידענו איך לכתוב אימייל לבד?

ואז נזכרתי באיציק (השם האמיתי שמור במערכת). איציק איש יקר, מוכר בקהילה ומאד רוצה לעזור לכווווולם. רק מה, כל שבוע אכילת ראש, אני מקבל ממנו ברוך השם ערימות של קורות חיים של אנשים ומשימות שונות ומשונות על ימין ועל שמאל….

איציק: אחי, שולח לך קו“ח של מישהו תותחית. תמצא לה עבודה.

איציק: יעל קו“ח.doc

אני: כתוב “מהנדסת תעשיה וניהול, רקע ב-QA, מפתחת תוכן ושיווק, עבדה בחברה למכשור רפואי בצוות הטמעה, ברמנית ולמדה גם פסיכולוגיה?

איציק: בול! איזה אלופה היעל הזאת?! (השם האמיתי שמור במערכת)

אני: אבל מה היא מחפשת בעצם?

איציק: נו, מה אתה מסבך עכשיו אחי?! אתה חכם, תחשוב על משהו טוב ותמצא לה. היא בחורה עלא כיפאק, היתה מדריכת צניחה חופשית שלי בחוף הבונים!

אני: מה?

איציק: מה מה?

אני: לא משנה.

אז ישבתי וחשבתי וחשבתי איך עוזרים ליעל, ומה יכול להיות לה רלוונטי. ואז נזכרתי שאני מוכרח לנסוע לפגישה ואחר כך לאיסופים והסיפור של יעל, דעך ונעלם….

ועכשיו, באין קלוד שיעזור ויגיד לי משהו חכם על מה אני חושב שאני חושב, לא נותר לי אלא לחשוב בעצמי, ולהגיד, ולצעוק: “לא חראם?”

כל כך הרבה “טוקנים” התבזבזו במוחי על מנת לנסות ולפענח מה יעל רוצה. מה אם היא פשוט היתה מספרת לי (או לאיציק). ואם לא מספרת, אז לפחות בונה קורות חיים שיסבירו זאת מפורשות!

ואז נפל לי האסימון (הטוקן!). אנחנו עושים את זה כל הזמן וזה לא יפה וזה מקלקל. שולחים ושולחים קורות חיים למשרות ש“תפורות עלינו בול” ומתעצבנים שאף אחד אפילו לא טורח לחזור אלינו.

הצעה אחת. לא מיליון. לא שש. אחת!

אז בוודאי שאני לא חושב שיש פתרון קסם, כי אין כזה. אני גם לא חושב שהכל בשליטתנו.

אבל נדמה לי שיש לי משהו. כי רוצה להציע הצעה אחת.

אם אתם רוצים לראות שיפור דרמטי בתהליך החיפוש (והמציאה!), ויש לכם כרגע קשב וכח וחשק לאפטם רק דבר אחד, מה יהיה הדבר הזה?

ואני חושב שיש לי תשובה בשבילכם…..

להפחית את העומס הקוגניטיבי על המגייס.ת!

תקלו לה על החיים. תחמלו עליה ועל עצמכם.

ראיתם משרה אחת פתוחה? מרגישים שזה תפור עליכם? כתבו את קורות החיים באופן כזה שהמגייס יבין מיד שזה בשבילך. לא אחר כך. לא בערך. לא “שיסיק מסקנות בעצמו”. לא!

1. מי אני בקצרה
2. מה אני מחפש (ולמה המשרה הזאת היא היא התשובה)
3. איך הניסיון שלי לאורך הדרך הוא אולטרא רלוונטי לתפקיד
4. איך ניסיון תעסוקתי “לא רלוונטי”, או יוצנע בקורות החיים או יכתב מחדש באופן שהופך אותו הכי רלוונטי לתפקיד
5. איך הקורות חיים הללו הם בבואה של הגדרת התפקיד. אותו קצב, אותן מילות מפתח

ואז ערכו ניסיון, שלחו את הקו“ח לאדם זר ושאלו אותו, אחרי חצי דקה של סריקה, מה אתה מבין? מי אני? מה אני מחפשת?

כמובן, שצריך להתחיל מלאפיין בדיוק מה אני רוצה. ולוודא שמדובר בתפקיד שתפור עלי. אבל על זה כבר הכברנו במלים בהזדמנויות אחרות.

תעשו את זה. תחשבו על המגייס. תקלו לו על החיים.

ובדרך, אולי תלמדו משהו חדש על עצמכם ואולי גם תיפלו על משרת החלומות.

ציד מוצלח!